להעיר אהבות ישנות

זוכרים את הפוסט  על הדברים שלא ידעתם עלי? הבטחתי המשך.. הפעם פחות על גוף יותר על נפש למרות שממילא אחד הם . אז לא הייתי רק מופרעת, בחיי שהיו גם דברים טובים. הנה סיפור חשוב! במיוחד לתקופה של היום. 

כשהייתי ילדה, היה לי מנוי לספריה השכונתית.  בכל יום אחרי בית הספר, הייתי רצה לספריה, לוקחת ספר , מתחילה לקרא אותו בדרך הביתה ואחרי שעה  חוזרת להחליף שוב ושוב, לפעמים שלושה ספרים ביום.

הספרנית, לא אהבה את כל העבודה שגרמתי לה על מנוי של ספר אחד וכשהייתי מגיעה סבלנותה היתה איך נאמר? מתנדנדת על גבול המלחיץ. יום אחד, כנראה ביום פחות מוצלח,  צעקה עלי:  ״תשמעי מיידלה, את חייבת להגדיל את המנוי !! אי אפשר להחליף כל שעה ספר."

נבהלתי . רק מהמילה מיידלה נעלבתי ורצתי הביתה בדמעות לבקש מאמא שלי מנוי כפול.

באותם ימים , בית ספר דתי לבנות וזה… עניין אותי כל מה שהוא לא תנך, משנה, תפילה ותושב״ע .  רומנים, ספרי אהבה והתאהבות היו מנת חלקי. אליהם נוספו ספרי מתח ואפילו בעל זבוב ,אנה קארנינה ומחזות כמו המלט שהיו בגדר חובת קריאה. העיקר לקרא. זאת היתה הבריחה שלי מהעולם  ואהבתי השניה אחרי חברים וחברות אמיתיים .

עם הזמן זה כבר לא היה זה. הספרנית "קלקלה" לי את השגרה המרגשת. מהליכה כל יום לספריה בחיוך, הייתי צריכה להמתין שלושה ימים ולחכות ולפגוש את פניה של מי שקראה לי מיידלה.. וול, בחרתי בדרכים חלופיות .

ספריה חדשה

כשהגיע זמני ללימודי תואר ראשון, ידעתי שיש שני דברים שאני אוהבת – ספרים וציור.

אם נאמר את האמת, הבחירה הראשונה שלי היתה תיאטרון וציור אבל כיאה לילדה טובה וזורמת שאמא שלה מבקשת שתצא גם עם מקצוע ולא רק עם רוח.  זרמתי לכיוון ספסל הלימודים עם 2 אהבות ביד ותואר בספרות ואומנות. וואוו שיגעון של נחת.

עכשיו מה? צריך לעשות מהנחת משהו שהוא לא רק (ניגוב) תחת , נכון? בינינו , התואר הוציא לי את החשק לעסוק בזה ובזה ואם כבר בתחת עסקינן , מורה לספרות לכיתות ח' ו ט' זה חלק שלא ארחיב עליו גם אם תתחננו. כפי שניתן להבין, התחת התגלה כגדול. היוג', ביג מסטייק.

את האהבה לספרים לא הזנחתי , רק שמתי קצת בצד. עד שיום אחד היא קיבלה משמעות קצת שונה.

לפני 3 וחצי שנים השריפה מחקה את כל אוסף הספרים שצברתי עם השנים , ככה, ספריה שלמה נעלמה לה. אמנם ספרים שקראנו כבר, אין בהם שימוש חוזר ולרוב מעלים בעיקר אבק, אבל אני מוצאת שיש קסם בנוכחות של ספרים על המדף ולפעמים רק מלהסתכל עליהם ולהיזכר בקטעים מיוחדים יכולים להעלות חיוך או ללמד אותנו משהו, ספריה תמיד מרגיעה אותי .

מאז נשבעתי שלאט לאט אחזיר עטרה ליושנה. אבל מכירים את המצב הזה שדברים שאנחנו אוהבים לעשות תמיד נדחקים למקום האחרון והפחות חשוב? אז כזה.

החיים סוחפים אותנו לעבודה , לשגרה, למטלות הבית. אבל מה עם זמן לעצמנו?  איך אנחנו מתמלאים באנרגיה?

הנה, אני שומעת אתכם קופצים וזזים בכיסא עם פרצוף כועס. כאילו באיזה עולם אני מרשה לעצמי להגיד את זה, הרי שאני עובדת בעבודה שאני אוהבת וכל היום רצה. אבל , עבודה זו עבודה וספורט כבודו במקומו (קדוש בהחלט) לפעמים האנרגיה שלנו צריכה להגיע ממקורות אחרים. תסלחו לי רגע על ההשוואה, אבל זה קצת כמו המשפט הידוע לשמצה שאמר הידוע ר' א.גולן: "גם כשאוכלים כל יום סטייק, לפעמים צריך להחליף בעוגת שוקולד חמה"

לא מזמן היתה לי שיחה עם חברה, על ניהול רשימות וסימוני וי על מטרות שאנחנו רוצים להשיג. מצאתי שהמטרות שלי פעם היו גדולות ,גדולות  מידי. כאלה שכמעט ולא ניתן להשיג או שצריך לעבוד עליהם קשה. אבל עם השנים למדתי לראות את הדברים הקטנים. הרשימה שלי החליפה פניה לפעולות שגורמות לי לאושר . תתפלאו, לא רק ריצה. (גם, אבל לא רק.) בעיקר אלה שניתן להשיג.

הקורונה, תקופה מוזרה שעוד רבות תדובר. גרמה לי לחזור לאהבה הישנה. ספרים. ולא כאלה ששומעים. אלא אלה שמחזיקים ביד, שהריח של הדף יוצא אלי, מכניס לתוך עולם שלם וחדש.

"גם כשאוכלים כל יום סטייק צריך לפעמים להחליף בעוגת שוקולד " ר' א. גולן

והנה, אוטוטו חוזרים לשגרה. הפעם אני יודעת שזו תהיה שגרה אחרת. בחודש וחצי האחרונים סיימתי 4 ספרים, מתוכם שניים רומן סוער ומעיר במיוחד.  (לא ארחיב עד כמה … רק אומר לנשים מבינינו , מומלצת בחום, סדרת הלביאה הלוחמת, תודו לי אחר כך) ושני ספרי התפתחות מרתקים שגרמו לי לראות את העולם קצת אחרת .

שאיפה לפשטות והתנתקות מביאה איתה השפעה על הנפש ומייצרת בתוכינו רוגע ואפשרות להתקדם בחיים  שלב אחד למעלה. לא יודעת מה איתכם, אני מתרגשת למצא את עצמי בתוך עצמי כל פעם מחדש.

ודי לחכימא ברמיזא

איך אתם מתמלאים באנרגיה? ספרו לי. מוזמנים להמליץ על ספרים שקראתם לאחרונה. 

בינתיים הלכתי לאכול עוגת שוקולד. פשוט היום זה היום של התחליף .

אהבתם לקרא? לייק , שיתוף או תגובה שווים לפחות מינוס 1/4 קלוריות מהעוגה. #רקומרת

פיס & לאב . ענת