זוויות וקומפוזיציה

הכל עניין של זוויות וקומפוזיציה
הוא אמר בסיום הריצה, בישיבה כזו בסיסית על בירה ונשנושי פחמימות ריקות, כשהשיחות גולשות לעולמות אחרים… תהיתי ביני לביני כמה זה מדויק.

מרוץ סובב עמק
בזמן הזה, יום קודם.
בחרתי לראשונה להסתכל על עולם הריצה מזווית אחרת.
מרוץ סובב עמק הוא מירוץ השטח החברתי הכי מפנק וישראלי שאני מכירה, משהו באווירה שלו גורם לרצים רבים להתאמן בחודשי הקיץ החמים כדי לרוץ בשטח קשוח ומעגלי שוב ושוב ושוב….
בתחנת משמר העמק, הועמדה עמדה אורבנית מפנקת. וככל שאני מנסה לעבד את זה יותר, זה לפעמים מרגיש לי כל כך גדול ועצום וקשה לתפיסה.  הרגע הזה, שקבוצה שלמה מתנדבת להגיע ללילה לבן, כדי לדאוג לרצים שצריכים תמיכה ועידוד, זה רגע שאת מבינה שנמצאים סביבך האנשים הנכונים.  כולנו רצים! כולנו יודעים כמה זה מרים להגיע לתחנה באמצע ריצה שמחבקת אותך ומנגנת לך פלייליסט כזה שמגיע ברגע של קושי ומעיף בבוסט אנרגיה להמשך.  הקבוצה שלי גרמה לי להתרגש בתובנות שלהם על הזווית האחרת.


יום ולילה ויום
בזמן שאני ישבתי ואכלתי ושתיתי ורקדתי וניקרתי אל מול המדורה… הם רצו! סיבוב ועוד סיבוב ועוד סיבוב.
לראות אותם כל פעם מגיעים לתחנה, לדאוג להם, לנסות לעזור, להזדהות עם תחושות הכאב הפיזי, הנפשי, הבחילות. לחשוב כמה הם משוגעים בקטע טוב ולהתגרד קשות שאת לא שם גם. להתרגש איתם, לחבק…  זה חלק מהעניין של להרגיש חלק מקהילה.
קהילה שאין בה הבדלי דת/גזע ומין. אין בה משמעות לגיל ואופי לא משחק כאן תפקיד, מלבד האופי שלך מול עצמך.  ראיתי אותם מתמודדים באופן נדיר. עייפים וקמים וממשיכים, כואבים וממשיכים, ראיתי אותם נמרצים עם רעל בעיניים לשרוף את המסלול, ראיתי אותם רוקדים, קופצים, שרים לעצמם, מחייכים לצלם. חיבקתי את המתאמנים האישיים שלי בדרך.
וכל זה חידד לי באופן עמוק, למה אני כאן.

להיות רץ למרחקים ארוכים
להיות רץ למרחקים ארוכים משמעו להיות אדם עם אופי מיוחד, שאפתן, סבלני, מדוייק ולוחם המקבל החלטה ומבצע.
אבל…
להיות רץ למרחקים ארוכים זה גם לתת מעצמך, לעזור, לתמוך, להיות שם עבור מי שזקוק לך, לחייך ולהיות הגירסה הכי טובה של עצמך בנתינה וקבלה. אתמול זכינו להיות בצד הנותן.  אין סיפוק גדול מזה.


ובכן… הוא צדק!
זה הכל עניין של זוויות וקומפוזיציה!